הכניסה של כל ילד לעולם הרשתות החברתיות היא עניין של זמן. כבר בכיתות הגבוהות של היסודי חלק ניכר מהילדים מגלה את העולם הזה ונשאב אליו. בגילאי תיכון, לרוב המוחלט של הילדים יש פרופיל לפחות ברשת אחת. נכון לרגע זה, הרשת המובילה היא אינסטגרם, אבל היא בהחלט אינה היחידה.

הכניסה לעולם הזה מעוררת אצל ההורים שאלה: האם כדאי לעקוב אחרי הילד, כלומר אחרי הפרופיל שלו? חלק מהילדים "אוסרים" זאת על ההורים שלהם, וחלק בהחלט מרשים, מה שלעיתים מהווה סיבה לגאווה אצל ההורים, שרואים בכך סימן לקרבה ולתקשורת פתוחה עם הילד. אך מה בעצם אנחנו רואים כשאנחנו עוקבים אחרי הילד באינסטגרם, טיקטוק או כל רשת אחרת?

השאלה הזאת מחזירה אותנו לשאלות מהותיות יותר ביחס לקשר בין העולם הפנימי של הילדים ובין התדמית שלהם. האם הם באמת חושבים את מה שהם אומרים? האם הם באמת מתכוונים למה שהם אומרים? ומה באמת מעניין אותם? מה הם אוהבים? לפעמים נראה לנו שאם ניכנס לפרופילים שלהם ברשתות החברתיות ונראה מה הם משתפים, לְמה הם נותנים "לייק" ומה הם כותבים ב"סטורי" שלהם, זה יעזור לנו להבין אותם טוב יותר. אז זהו – שלא!

מחקר אמריקאי, שבמקורו בכלל נועד לבדוק את התנהגות הצרכנים ברשתות החברתיות ולהבין מה האנשים אוהבים לשתף, גילה דבר מעניין מאוד, שגם מסביר דבר או שניים על התנהגות הילדים ברשתות החברתיות: האנשים משתפים בעיקר את מה שהם רוצים שאחרים יראו על הקיר שלהם, את מה שיעזור להם לתחזק את התדמית שלהם ואת מה שייראה טוב בעיניי החברים הווירטואליים שלהם, ולאו דווקא מה שעניין, ריגש או הכעיס אותם באמת.

ואם זה נכון לגבי הצרכנים הבוגרים, על אחת כמה וכמה זה נכון לגבי הילדים והמתבגרים, שעבורם ענייני התדמית והמוניטין בקרב החברים שלהם חשובים עוד יותר. במילים פשוטות, מה שאנחנו רואים בפרופיל שלהם ברשתות החברתיות הוא מה שהם רוצים שהחברים שלהם (או לפעמים ההורים שלהם...) יראו, ולאו דווקא מה שעובר להם בראש ובאמת נוגע ללִבם. בשורה תחתונה, המעקב אחרי הילד ברשתות חברתיות לא יעזור להבין את נפשו, אבל כן יאפשר להבין איזה תדמית הוא רוצה ליצור בקרב חבריו, דבר שהוא לעיתים מעניין בפני עצמו.