ההגדרה שתשנה את היחס שלכם לקריאה

ההגדרה שתשנה את היחס שלכם לקריאה

ילד קורא ספר

בואו נעצור רגע ונשאל: מהי בעצם קריאה? אם נצליח לדייק ולתת הגדרה ברורה לשאלה הזאת, הרי שנוכל להבין בעצם למה אנחנו אוהבים לקרוא, ולמה יש ילדים שאוהבים לקרוא ויש ילדים שדווקא סולדים מספרים. ובכן, מהי קריאה?

קריאה היא איננה סוג של תחביב, לא היכרות עם העולם הפנימי של הסופר, לא תהיות בדבר כוונותיו הסודיות של המשורר, לא דפדוף משועמם בין דפי הספר ובטח שאיננה "יומן קריאה" בית ספרי הידוע לשמצה.

קריאה היא תקשורת. זוהי אחת הדרכים שלנו לתקשר עם העולם, ללמוד עליו, לקבל מידע, לחוות חוויות ולהעשיר את עולמנו הפנימי. כעת, מצוידים בהגדרה הזאת, אנחנו יכולים לענות בקלות על השאלות שמטרידות הורים רבים: מדוע הילד שאהב כל כך ספרים הפסיק לקרוא בגיל ההתבגרות? מדוע הילד צמוד לרשתות החברתיות, אך איננו מוכן לקרוא אפילו שני עמודים ברצף?

יתרה מזו, ההגדרה הזאת עונה אפילו על שאלות "מביכות" יותר: מדוע אני כאדם בוגר שאוהב לקרוא, שונא להקריא סיפורים לילדיי? או להפך: מדוע בתור ילד אהבתי כל כך לקרוא, ועכשיו אני קורא רק הוראות לסודוקו או ספרות מקצועית?

התשובות לכל השאלות האלה זהות: הקריאה היא איננה תהליך מיסטי שמשום מה אמור להיות אהוב על כל אדם אינטליגנטי או על כל מי ששואף לגדול להיות אדם אינטליגנטי. קריאה, כאמור, היא סוג של תקשורת.

לכן, למשל, ילדים מתבגרים שנכנסים לתקופה של תקשורת אינטנסיבית מאוד, בניית זהות וחיפוש עצמי בקרב בני גילם, לא פעם מתחילים להפחית בקריאת ספרים ומעדיפים תקשורת "נחותה" דוגמת רשתות חברתיות. זאת, משום שנכון לאותו רגע זהו סוג התקשורת שמשרת בצורה הטובה ביותר את מטרותיהם. דרך אגב, זה גם אומר שאם הילד מסרב בתוקף להשתתף בשיח של בני גילו, בתקשורת המקובלת ביניהם, ומסתגר עם הספר, לאו מדובר דווקא בתופעה חיובית. ייתכן שהמחיר של ההתפתחות האינטלקטואלית הזאת יהיה כבד מדי.

בעולם רווי תקשורת כמו העולם שלנו קריאה איננה יכולה לתפוס את כל המקום המיועד לתקשורת. מקומה הוא למלא חללים שנותרים אחרי סוגי תקשורת אגרסיביים יותר שרודפים אחרינו במשך היום. לכן מבוגרים רבים, שפעם זכו לתואר "תולעת ספרים", מודים היום בביישנות שאומנם יש להם ספר על השידה שליד המיטה, אך הספר הזה נמצא שם כבר מספר חודשים, והם עדיין לא הגיעו לאמצעו.

האם העובדה שקריאה היא סוג של תקשורת שוללת ממנה את כל סגולותיה? האם כעת, כשהבנו שקריאה היא "בסך הכול" תקשורת, נפסיק לרצות שילדינו יקראו ספרים וירוויחו את כל אותם היתרונות העצומים שיש לאנשים קוראים לעומת אנשים שאינם קוראים? ודאי שלא. ההגדרה של קריאה כסוג של תקשורת אינה מפחיתה מערכה, להפך, היא עוזרת לנו לבנות אִתה מערכת יחסים בריאה יותר, ולעזור גם לילדים שלנו לבנות אִתה מערכת יחסים קרובה.

כיצד? הנה כמה טיפים קטנים

קראו את מה שאתם אוהבים. ותנו לילדים לקרוא את מה שהם אוהבים. בכל פעם שתנסו להכריח את עצמכם או את ילדיכם לקרוא ספר "שפשוט חייבים לקרוא", דמיינו את עצמכם מתקשרים לבן אדם הכי משעמם שאתם מכירים סתם כדי לפטפט. נראה לכם מגוחך? אם אתם לא מחויבים במבחן בעבודה או ב"יומן קריאה" אין שום היגיון לקרוא ספר שלא מוצא חן בעיניכם.

מכאן הטיפ הבא: 

בחרו להקריא לילד ספרים שאתם בעצמכם אוהבים. כשאנחנו מקריאים לילד סיפור אנחנו לא סתם מקריאים את המילים, אנחנו מקשרים בין הילד לבין הספר, אנחנו מוסיפים משמעויות למשפטים שאנחנו מקריאים. ואם משעמם לנו לקרוא את הסיפור הזה, הילד ירגיש בכך מיד. אם הכרחנו את עצמנו להקריא לילד סיפורים שהרגיזו ושעממו אותנו, האם עלינו להרגיש מופתעים מכך שהילד אינו רוצה לקרוא בעצמו? הרי העברנו לו את היחס שלנו לספרים. אם אנחנו רוצים שהילדים ימשיכו לתקשר עם "החברים" המודפסים (או הדיגיטליים) עלינו לבחור באלה שאנו בעצמנו נהנים "לפטפט" אִתם לפני השינה.

יש סוגים נוספים של תקשורת הדומים לקריאה. בעצם, כל סוג של אמנות הוא סוג של תקשורת. ניתוח של משמעות התמונה, הסרט או כל יצירה אמנותית אחרת דורש לא פחות מאמץ אינטלקטואלי מקריאה. לפעמים הילדים מתקשים עם הפורמט של קריאה, במיוחד אם עברו כמה שנים מאז שהם קראו לאחרונה ספר טוב ונהנו ממנו. אין שום פסול בניסיון לפתח את הכלים האינטלקטואליים הנדרשים לסוג זה של תקשורת על ידי סוגים אחרים של יצירה ואמנות. וכן, ככל שבן אדם מאומן יותר בסוג זה של "שיח", כך סביר יותר להניח שהוא עצמו ירצה לחזור לקריאה בשלב זה או אחר בחייו.