לשמור את התורה ולהתעלם מהמורה?

לשמור את התורה ולהתעלם מהמורה?

האירועים האחרונים בארה"ב הובילו גם לגל של הפגנות במדינות אירופה. אלפי אנשים יצאו לרחובות במחאה נגד גזענות ואפליית השחורים. בין שאר הדברים שקרו באירועים האלה, היו גם כמה מקרים של הריסת פסלים של דמויות מפתח מהעבר, שלצד מעשיים חיוביים שעשו ושהכניסו אותן לספרי ההיסטוריה, עשו גם פעולות שהיום מוגדרות כגזענות בוטה. 

וכל זה מחזיר אותנו לשאלה שמתעוררת מעת לעת ומעסיקה אנשי חינוך והורים רבים: כיצד עלינו להתייחס לתורתו ומורשתו של אדם שלצד תרומתו הגדולה לאנושות נודע גם במעשי זוועה שאינם מתקבלים על הדעת של אנשים מודרניים?

כך לדוגמה, אחד הפסלים שנהרסו במהלך ההפגנות בבריטניה, היה פסלו של אדוארד קולסטון בבריסטול. האיש היה חבר פרלמנט בריטי ונדבן שתרם רבות לעירו בסוף המאה ה־17, אך פרנסתו העיקרית הגיעה מסחר בעבדים. הוא הביא מאפריקה כ־80 אלף עבדים, וכמעט 20 אלף מהם מתו בדרך הקשה. על תרומתו הרבה לעיר הוא זכה להנצחה בפסל, שכאמור הופל בידי המפגינים שנזכרו דווקא בצד האפל של הביוגרפיה שלו. האם האיש הזה באמת ראוי להערכה על הנדבנות שלו?

ומכאן השאלה הרחבה יותר שצצה לא פעם גם בארצנו: כיצד עלינו להתייחס לאנשים שתרמו רבות למדינה ולחברה, אך לאחר מותם התגלו כל מיני מעשים לא ראויים שהיו מעורבים בהם?

מחד, אם נדע לזכור רק אנשים שאין שום פגם בביוגרפיה שלהם, אנו עלולים "לפספס" מעשים וסיפורים רבים שהיינו רוצים שילדינו ידעו יתחנכו על פיהם. שלא נדבר על העובדה שדילמה כזאת יכולה בעקיפין לגרום לטשטוש ושכתוב ביוגרפיות רבות.

מאידך, האם אנחנו לא נותנים בכך לגיטימציה גם למעשים שהיינו מעדיפים שלא יקרו? האם אפשר בכלל להפריד בין מעשיו השונים של אדם? האם יש לנו יכולת "לקחת את התורה ולהתעלם מהמורה", כפי שממליץ למשל אוסטין קלאון בבלוג שלו? לשאלה הזאת מתווספת לא פעם השאלה, האם אמות המידה שנהוגות היום ניתנות להשלכה על מעשי העבר? הרי ברור לכולנו שלא כל מה שנראה היום כא'־ב' של המוסר האנושי היה נראה פעם מופרך ומיותר, וכלל לא עלה לשיח הציבורי. ומדובר לא רק בגזענות, אלא בנושאים רגישים רבים, כמו שוויון בין המינים למשל. לא מן הנמנע שגם דברים שנראים לנו מוסריים היום יעוררו לא מעט שאלות אצל צאצאינו. 

אין איש חינוך או הורה שלא התלבט בסוגיה הזאת. אילו דמויות היסטוריות רשאיות להופיע בפני ילדינו? האם ניתן לקרוא את הספר אחרי שהתגלתה איזו פרשה מביכה במיוחד על אודות הסופר שלו? ויכוחים רבים לא הולידו פתרון חד־משמעי לבעיה הזאת, וכל מקרה אצל כל הורה או כל מורה מביא בעצם לפתרון יצירתי אחר. ואיך אתם נוהגים במקרים מסוג אלה?