בחירות בארצות הברית

בשנה האחרונה יצאו אזרחי מדינת ישראל לבחירות שלוש פעמים. כעת הגיע תורם של אזרחי ארצות הברית.

אחת לארבע שנים, בחודש נובמבר, בוחרים בארצות הברית מי יהיה הנשיא (וסגן הנשיא) בארבע השנים הקרובות.

לכבוד הבחירות שהתקיימו השבוע ביום שלישי, הקדשנו את כתבת השבוע לארצות הברית.

אתם מוזמנים לקרוא כמה עובדות על מעצמת-העל המובילה בעולם ולהכיר מעט את ההבדלים בין הבחירות שם לבחירות כאן.

איך התחיל הכול?

בראשית המאה ה-17 הגיעה האוניה מייפלאואר לחופי אמריקה הצפונית ועליה אזרחים בריטים שחיפשו ארץ חדשה ואפשרויות חדשות. הם הקימו את המושבה מסצ'וסטס (כיום אחת ממדינות ארצות הברית, המונה מיליוני תושבים) בחוף המזרחי. עם הזמן הגיעו למקום עוד אזרחים בריטים והקימו עוד 12 מושבות. 

המתיישבים באמריקה היו אזרחים של בריטניה, וזו דרשה מהם לשלם מיסים. אבל אף על פי שנחשבו לאזרחים בריטים, לא היו למתיישבים נציגים בבית הנבחרים הבריטי והם לא יכלו להתנגד למיסים אלו. 

• מסיבת התה של בוסטון

אחד האירועים הראשונים שהציתו את המרד מכונה "מסיבת התה של בוסטון". מדובר ב"מסיבה" שונה מאוד מהמסיבות שאנחנו רגילים אליהן.

במרד שפרץ נגד תשלום המיסים הגבוהים שהטילה בריטניה על יבוא התה למושבות באמריקה, עלו תושבי בוסטון כשהם מחופשים לאינדיאנים על האוניות הבריטיות שעגנו בנמל והשליכו לים את כל מטען ארגזי התה שהיו על האוניות. הבריטים זעמו והטילו על המתיישבים עונשים וקנסות, המתיישבים התנגדו לכך והמרמור בקרבם הלך וגבר. 

• עצמאות

המתיישבים הממורמרים כעסו. הם הכריזו "עד כאן!" ופתחו במרד שהוביל למלחמה בין חיילים בריטים לצבא המושבות. זו הייתה מלחמת העצמאות האמריקנית.

ב-4 ביולי 1776 הוכרזה עצמאותה של ארצות הברית של אמריקה. 

בראשית ההכרזה נאמר שארצות הברית מחזיקה באמונה "שכל בני-האדם נבראו שווים", ותפקיד הממשלה לדאוג לזכויות האזרחים לחיים, לחירות ולבקשת אושר.

מדינות וכוכבים

בדגל ארצות הברית פרוסים  לרוחב 13 פסים באדום-לבן שמסמלים את 13 המושבות הראשונות, ובפינת הדגל מופיע מלבן ובו כוכבים שמסמלים את מספר המדינות החברות בארצות הברית. בדגל הראשון היו 13 כוכבים וכיום, אם תספרו תמצאו 50 כוכבים!

13 המושבות צמחו למדינות, מדינות חדשות נוספו, וארצות הברית התפשטה והתרחבה עד לחוף המערבי של אמריקה. כל מדינה שנוספה זכתה בכוכב בדגל ארצות הברית.

נשמע פשוט ומשמח, אבל האינדיאנים שישבו באדמות האלה עוד לפני בוא המתיישבים חשבו אחרת. המתיישבים החדשים נלחמו נגד האינדיאנים ילידי המקום ונישלו אותם מאדמתם (את הסיפור שלהם נספר בכתבה אחרת).

ומכאן, לבחירות

אחרי שלוש מערכות של בחירות בארץ אתם בוודאי כבר יודעים כיצד בוחרים, ואולי גם ליוויתם את ההורים שלכם לקלפי. למי שלא יודע, נסביר בקצרה שבבחירות במדינת ישראל, כל אזרח מגיל 18 ומעלה בוחר את המפלגה שמועדפת עליו. כל אזרח בודק מהם העקרונות והערכים שמובילים את המפלגה ומיהם האנשים שעומדים בראשה, ובוחר במפלגה שלדעתו תוביל את המדינה בדרך הנכונה. בסיום הבחירות נספרים הקולות וכל מפלגה זוכה למספר חברי כנסת בהתאם לחלק היחסי של האנשים שהצביעו לה. משם, ממשיכים להרכבת הממשלה.

בארצות הברית הסיפור שונה. כדי להבין את הסיפור צריך לזכור שארצות הברית כשמה כן היא, איחוד של ארצות/מדינות רבות. 

תמצאו בה מדינות קטנות ומדינות גדולות, מדינות שבהן תושבים רבים מאוד ומדינות שבהן פחות תושבים.

בבית הנבחרים האמריקני כל מדינה זוכה לייצוג לפי גודל האוכלוסייה שלה.

לדוגמה: לקליפורניה יש 53 נציגים בבית הנבחרים ואילו למונטנה רק 3 נציגים. 

מלבד בית הנבחרים, ישנו גם הסנאט, שבו לכל מדינה ישנם שני נציגים, בלי קשר לגודל שלה.

בראש עומד הנשיא (ולא ראש הממשלה), והוא זה שקובע את מדיניות החוץ והביטחון של ארצות הברית.

בבחירות, האזרחים בכל מדינה מטילים בקלפי פתק ובו כתוב שם המועמד לנשיאות שהם בוחרים בו. לאחר הבחירות במדינות, מתקיימת הצבעה של כל נציגי המדינות, "האלקטורים", לבחירת הנשיא. מספר הנציגים של כל מדינה ב"חבר האלקטורים" זהה למספר נציגיה בסנאט ובבית הנבחרים. אם כך, ישנן מדינות שזוכות בנציגים רבים ומדינות עם נציגים מעטים בלבד.

הנציגים בהצבעה הרשמית מצופים להצביע עבור המועמד שבו רצו רוב התושבים ש"שלחו אותם". 

שימו לב! גם אם 49% מאזרחי המדינה בחרו במועמד האחר, בדרך כלל יצביעו כל נציגי המדינה למועמד שבחר הרוב. 

כך קורה דבר מוזר: בניגוד למקובל ברוב העולם, המנצח בבחירות לנשיאות בארה"ב אינו בהכרח המועמד שזכה ברוב קולותיהם של האזרחים האמריקנים, אלא זה שזכה ביותר ממחצית הקולות של נציגי המדינות. 

זה בדיוק מה שקרה בבחירות הקודמות בארצות הברית: המועמדת של המפלגה הדמוקרטית הילרי קלינטון זכתה אז בכשלושה מיליון קולות יותר מדונלד טראמפ, אבל היתרון הזה לא הוביל אותה לניצחון ולנשיאות. טראמפ ניצח במדינות מפתח רבות יותר (מדינות מפתח הן המדינות בעלות מספר הנציגים הגדול יותר), ולכן זכה בקולות רבים יותר של נציגים שהצביעו עבורו: 306 לטראמפ ו-232 לקלינטון. 

המתמודדים

בארצות הברית ישנן שתי מפלגות גדולות: המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית. המועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים הוא דונלד טראמפ (שמכהן עכשיו כנשיא), והמועמד לנשיאות מטעם הדמוקרטים הוא ג'ו ביידן. 

מה ההבדלים בין שתי המפלגות? הן שונות בהתייחסותן לכלכלה, לביטחון הלאומי, לטרור העולמי ולאיכות הסביבה. הן חלוקות בשאלת החזקת כלי נשק בידי אנשים פרטיים ובשאלה עד כמה הממשלה צריכה לשלם עבור חינוך ובריאות לכולם ועוד ועוד.

אפילו דרכי ההתמודדות המומלצת עם נגיף הקורונה חלוקות בין שני המועמדים.

להפסיד בכבוד?

לרוב, לאחר שמתפרסמות תוצאות הבחירות, המועמד שהפסיד מתקשר לנשיא המנצח ומאחל לו הצלחה בדרכו. אבל השנה חוששים בארצות הברית ממחלוקות וטענות לחוסר צדק או זיופים גם לאחר קבלת תוצאות הבחירות. הקורונה הביאה אנשים רבים לשלוח את פתק ההצבעה שלהם בדואר, כדי לא להצטופף בתור לקלפי, והמועמדים חוששים גם מתקלות בספירת קולות אלו. 

נאחל לאמריקאים שהבחירות יעברו בשלום ובגילויי כבוד של המועמדים ותומכיהם אחד כלפי האחר. בהצלחה!