תכנון קטן לקראת החופש הגדול
החופש הגדול עושה את צעדיו לכיווננו במהירות מבהילה. למעשה, נכון לכתיבת שורות אלו, התיכונים ותלמידי חטיבות הביניים כבר משתכשכים להם במיטה עד שעות הבוקר המאוחרות (שלא לומר, הצהריים). חופשת הקיץ היא אתגר להורים העובדים כל שנה, אולם השנה – עוד יותר. קחו מגפה עולמית ערבבו אותה עם קורט של מלחמה, סגרים, בידודים וערבים שלמים מול מהדורות החדשות, וקיבלתם הורים עייפים במיוחד.
נירית צוק, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ"לית פורטל "עשר פלוס", חולקת טיפים להורים עייפים אחרי שנתיים מאתגרות:
החשש העיקרי של ההורים היום הוא הנושא של המסכים. לכן כדאי להתכונן ולהבין איך שומרים על איזון משפחתי ע"י תכנון מוקדם. ממש לקחת לוח שנה ולעשות סדר יום של מה הילדים הולכים לעשות בחופש, שלא יגיעו למצב שהם כל היום במסך. רצוי להכניס הרגלים משפחתיים שבמסגרתם מחליטים על שעה ביום שבה כל הניידים נסגרים, וכולם אוכלים או משחקים ביחד. וכמובן, חשוב לתת דוגמה אישית. זה לא יעיל לומר לילדים לסגור את הנייד בזמן שאני גולשת בו.
כיום קצב החיים של בני הנוער והילדים מהיר מאוד, וצריך לראות את העולם מנקודת המבט שלהם. מסכים זה לא רק רע. נתחיל מזה ששם, במסכים, נמצאים החברים שלהם. בווטסאפ הכיתתי או במשחקים אחרים. זוהי עוד דרך לשמור על קישורים חברתיים. אני מייעצת להורים גם להכיר את היוטיוברים שהילדים אוהבים, סרטונים שהילדים רואים ולהבין מה מעניין אותם. כי הם חיים אונליין. מה שחשוב זה הקפדה על האיזון.
איך החופש הגדול הזה יהיה שונה, עכשיו בתקופת פוסט־קורונה?
ההורים עייפים. הם על הקצה של עצמם ובגלל זה צריך להתכונן מראש כי לאף אחד מאִתנו לא נשארה הסבלנות לרביצה של ילדים בבית ללא תכלית. עשינו את יותר מדי פעמים בשנה האחרונה.
הילדים צמאים לחברים, וכדאי לנצל את זה לצאת כמה שיותר החוצה, לבלות ולעשות פעילות גופנית.
מחקר שנעשה לאחרונה מראה שאחד מחמישה ילדים סובל מחרדה. והבעיה היא שאני לא רואה שזה מטופל בשום מקום. הילדים סיימו את הקורונה, ומיד חזרו ללימודים ופעילות אינטנסיבית. גם הם עברו רעידת אדמה, והם זקוקים לחופש הזה, להתרווח וליהנות מהדברים הכי פשוטים. הם זקוקים להמון תמיכה משפחתית ואהבה. אם לנו קשה, להם קשה יותר.
דורית חרמון, מנחת הורים, מלוות צוותי חינוך, מחברת הספר "בשביל הסמכות" משתפת:
לפני שתחושת הכאוס משתלטת עלינו, כדאי לעצור ולתכנן אילו פתרונות יש לילדים; קייטנות? עזרה של סבא וסבתא? חוגים? אפשר לשבת עם הילדים ולגבש תוכנית פעולה לחופש. להגדיר גבולות וכללים שיהיו מקובלים עלינו מצד אחד, ומנגד שיאפשרו לילדים חופש פעולה וגם ישמרו על השפיות של כל הבית. צריך להתחשב בילד ולראות איך גם הוא מתחשב בצרכים שלנו.
בנוסף לזה רצוי לקחת זמן לעצמנו, בשביל להטעין את המצברים. לשבץ בלוח הזמנים שלנו זמן לעצמי. ככה אנחנו יותר נחמדים ונעימים ובאים לילדים בטוב יותר.
נוסף על כך, חשוב לשים לב לכמה ביקורת אנחנו מעבירים על הילדים שלנו, ובעיקר על המתבגרים. מכירים את הסיטואציה שהם כל היום בחדר שלהם, ועד שהם יוצאים החוצה אנחנו מפגיזים אותם בכל מיני שאלות בנימה ביקורתית, נוסח, "למה הנעליים שלך לא במקום" או "למה החדר שלך מבולגן"? במקום זה עדיף לייצר תקשורת חיובית, אחרת הם גדלים על תקשורת שלילית. בסוף אנחנו לא מבינים למה הם לא מגיעים לשתף אותנו ולחלוק אתנו. הרבה פעמים הוא לא יבוא להתייעץ כי פשוט לא נעים אתנו. צריך לשים את היחסים בפרונט. על מה כדאי לוותר, איפה משתלם להעלים עין.
במה יהיה שונה החופש הגדול הזה מאילו שהיו לפני הקורונה?
אני לא רואה שינוי. אמנם פוטנציאל ההתנהגויות הסיכוניות גדל, אבל מרבית האנשים הם סתגלתנים, בעלי כוחות נפש להתאושש. לכן אני לא חושבת שהרבה השתנה.
עד כמה זה חשוב שההורים יעסיקו את הילדים?
זה תלוי בגיל. צריך לראות כמה הילד משועמם. ואולי כדאי לשאול למה זה מפריע לי שהילד שלי משועמם. אפשר ליצור ביחד עם הילדים תיבה ובה פתקים עם הפעלות ולקרוא לה תיבת המשועממים. תיבת פעולות המשועממים מראש. ואז אם הוא משתעמם, הוא יכול לשלוף פתק. אם פורטים את זה לפרוטות מגלים שזה לאו דווקא שעמום.