"בקיץ הייתי במוזיאון הילדים בחולון. הייתה שם תערוכה שנקראת 'הזמנה לשקט' שנתנה לי קצת הרגשה לכמה דקות איך זה להיות לקוי שמיעה.

קראתי הרבה ספרים שהגיבורים בהם עם מוגבלויות ובכיתה ראינו את הסרט 'בחזית הכיתה' על בן אדם שיש לו תסמונת טורט והוא מנסה להיות מורה ובכל מקום לא מקבלים אותו.

אני יודעת שיש בממשלה בישראל בפעם הראשונה שרה עם נכות וגם היא צריכה להתמודד עם הרבה קשיים, אפילו שהיא שרה בממשלה (למשל, שלא יכלה להיכנס לאולם בוועידת האקלים).

כל האנשים האלה הם גיבורים בעיניי כי כל יום הם מתמודדים עם לקות אבל גם עם היחס של החברה ועדיין מצליחים להגיע למקומות גבוהים ולא בגלל שמרחמים עליהם אלא בזכות עצמם.

לכן החלטתי לצייר ילדה על כיסא גלגלים שרואה בחוץ אנשים שיכולים ללכת ובטח עוברות לה הרבה מחשבות בראש...

היא רואה אותם והם לא שמים לב ולא יודעים שהיא סגורה בבית שלה לבד ולא יכולה ללכת. היא בחושך שמסמל עצב ובדידות והם באור שמסמל שמחה ואהבה".